<h1>ספר תורת האדם להרמב"ן ענין קרובים המתאבלים</h1>
<h2>דף כב.</h2>
ת"ר (מ"ק כ' ב') כל האמור בפרשת כהנים כהן מטמא להם אבל מתאבל עליהם, ואלו הן אשתו אביו ואמו בנו ובתו אחיו ואחותו, הוסיפו עליהן אחיו מאמו ואחותו בתולה מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו. כשם שהוא מתאבל על אשתו כך אשתו מתאבלת עליו, ואשתו שאמרו כשרה ולא פסולה, ואשתו ארוסה נמי אינו מטמא לה כדאמרן, הילכך אינו מתאבל עליה, אבל שאר כל הקרובים אפי' פסולין כדתנן (יבמות כ"ב א') ובנו לכל דבר חוץ ממי שיש לו מן השפחה ומן הנכרית ותנן נמי ואחיו לכל דבר וכו'. וכשם שמתאבל עליהם כך מתאבל על שניים שלהם דברי ר' עקיבא. ר' שמעון בן אלעזר אומר אינו מתאבל אלא על אבי אביו ועל בן בנו, וחכ"א כל המתאבל עליו מתאבל עמו, מאי עמו בבית אבל שלא בפניו אינו מתאבל על שני שלו, כי הא דא"ל רב לר' חייא בריה וכן אמר רב הונא לרבה בריה באפה נהוג אבילותא דלא באפה לא תנהוג אבילותא, פי' בפני אשתך נהוג אבלות על חמיך, שלא בפניה לא תנהוג אבלות.
ויש מן הראשונים שאמרו שאלו האמורין בפרשה כהן מטמא להם אבלות, שנוהג עליהם ביום ראשון מן התורה הוא כדבעינן למימר קמן, אבל אלו שהוסיפו עליהם אין אבלותם אלא מדברי סופרים, לפיכך אחים מן האם ואחות נשואה אפי' מן האב וכן אחות ארוסה ואנוסה ומפותה, שאלו כולן אין כהן מטמא להן והן תוספת חכמים בכלל אחותו נשואה, כולן אין אבלות שלהן אלא מדברי סופרים וכן השניים בפני הקרובים ודאי מדברי סופרים הוא, לפיכך אין אבלותן של אלו כלן דוחה יום טוב שני. ועוד אנו עתידין לברר זה הענין לפנינו בשער הזה.
<h2>דף פ:</h2>
תינוק כל שלשים יום אינו מתאבל עליו בין גמרו סימניו שערו וצפרניו שלמין בין לא גמרו, דתניא (שבת קל"ו א') רשב"ג אומר כל ששהה שלשים יום באדם אינו נפל הא לא שהה ספיקא הוי, ואם קים ליה בגויה שכלו לו חדשיו כגון שבעל ופירש ונולד לתשעה חדשים בין שלמין בין מקוטעין מתאבל עליו בן יומו, מת לאחר שלשים כגון לשלשים ואחד אפי' נולד לשמונה חדשים הרי זה כחתן שלם, דקיי"ל כרשב"ג דאמר כל ששהה שלשים יום אינו נפל, והאי דאיתיליד בשמונה אמרינן האי בר שבעה הוא ואישתהויי הוא דאישתהי, והכי איתא בפרק הערל (יבמות פ' ב') והרמב"ם ז"ל כתב בן שמונה שמת אפי' לאחר שלשים הרי זה כנפל, וזה אינו כלום.
